אם את מתגעגעת לגזרה הישנה שלך, אם את מרגישה שאת "תוקעת" סוכרים וממתקים כדי לפצות על חוסר שעות השינה בעקבות האימהות הטרייה, אם נמאס לך להאשים ולהלקות את עצמך על מה שאת אוכלת ועל מה שאת כבר לא אוכלת (כי אין לך זמן/כוח להכין לעצמך..)

הגיע הזמן שתשמעי על תכנית 'ואהבת'. 

הצטרף אוצר למשפחה אבל יחד איתו הצטרפו אלינו כמה קילוגרמים, לילות לבנים, מתח וריבים עם בן הזוג, יציאה מהמסלול, מהשגרה וההרגלים ובעיקר ערמות של הלקאה עצמית על כמה אנחנו לא יודעות, לא טובות מספיק וקשה לנו לעכל שלא הכל בשליטתנו ויצור קטן מכתיב את הלו"ז (אפילו של השירותים).

מגיע השלב שבו אנחנו מלאות בתחושה שהכל עלינו, שאנחנו לבד, שאף אחד לא מבין, שאנחנו לא עומדות בציפיות ובפנים אנחנו גם חושבות שההורות זה לא בדיוק מה שרצינו או שדמיינו. 

ואז אנחנו מתחילות לפצות ... 
נשנושים ליליים, פותחות את המקרר , ממלאות את הארון ממתקים, פותחות את היום עם שוקולדים ומאפים, וכשאנחנו מתעוררות על עצמנו או עוברות ליד המראה בטעות אנחנו לא מזהות את מי שמתשתקפת אלינו ומתבאסות. 

השוק מלא באבקות קסם ושיקויים שיחזירו אותנו מיד לגזרת החתונה, בהבטחות לתהליכים משני חיים ובתמונות של לפני ואחרי שיעשו לנו חשק לגהץ מיד את הדרך לחלומות שלנו. 

מה שאנחנו לא מסכימות לבלוע הוא שזו אשליה. 
הרי בדיוק כמו שהשתנתה לנו השגרה ואנחנו מתאימות את עצמנו אליה, 

גם האכילה שלנו צריכה להשתנות בצורה מיטבית ומספקת כך שגם נישאר חיוניות, שמחות בשינוי שנכנס לחיינו, אנרגטיות, רגועות וקשובות בזוגיות, לצד זה שנפסיק לאכול את הרגשות שלנו.  

היי, נעים להכיר!

אני לי קוקה ובשלוש השנים האחרונות אני מלווה אימהות טריות בשיטת ימימה ובגישת הבריאות הטבעית לאסוף את הכאוס ולייצר הרגלים בריאים בתזונה, בזוגיות ובהורות. 

7 שנים אחורה הייתי רווקה עצובה ומתוסכלת. כעסתי על כל מי שסביבי והרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי או מצליחה להיכנס לזוגיות שחלמתי עליה. 

הייתי עסוקה במה לא עובד וחיפשתי מה כן יעבוד לי. 

ככה התגלגלתי במקרה ללימוד ימימה שהאיר לי את הנשמה, למצוא בעצמי כלים ולהכיר את אופיר, אהבת חיי.
שנינו ילדים להורים גרושים וכשחשבנו איזה מן בית יהיה לנו, החלטנו שיהיה לנו בית שמח, מלא באהבה וזוגיות טובה. 
לי היה ברור גם שחשוב לי שאורח החיים שלנו יהיה בריא על אף הלחץ והסטרס של היום יום.

ואז נולד בארי נחשון. 

וכל השגרה הטובה והאכילה המיטיבה נדחקו הצידה ללילות ללא שינה, לעייפות עצומה, לבלאגן בכל מקום, ומשימות שהולכות ומצטברות כמו ערימות הכלים והכביסה.
אכילה? בריאה? סלט? 
למי יש בכלל זמן להכין?!?

המעבר של בארי נחשון לאכילה של מוצקים עשה לי סוויצ' שככה אי אפשר להמשיך. 
שלא הגיוני שלו אני נותנת סלק, בטטה, ועגבניה ואני... אוכלת תפוצ'יפס. 
ואז אני של לפני הלידה הרימה את הראש המתולתל שלה והודיעה לי חגיגית שמגיע לי יותר. 

כיום אני פוגשת על בסיס יומי אימהות טריות (ולא רק), מתוסכלות, שעסוקות בהלקאה עצמית, בחישוב קלוריות, או לחילופין באכילת שוקולדים אל תוך הלילה..  ועוזרת להן לצאת מהטרפת (ומהטריפה..) ולעבור לשגרת חיים אחרת, מלאה באנרגיות, סיפוק ושמחה ולחזור שוב לג'ינס הישן והאהוב. 


לא  !
זה לא קסם, זה לא קורה ברגע, אבל זה מאדרפאקר שעובד